דמי הכיס של הילדים שלנו

בפרקים הקודמים עסקנו בחשיבות החינוך הפיננסי של ההורים (פרק 1) ובחיבור של הילדים למספרים בבית הכנסות-הוצאות-משמעויות (פרק 2).

היום נדון במשמעות של דמי הכיס ואיך ניתן להפוך אותם מטקס שבועי, או חודשי חסר חן, לאירוע לימודי רב השפעה על הילדים שנהפכים למנהלי תקציב וליזמים צעירים.

*הערה: כפי שציינו בפרק הקודם, התכנים כאן מיועדים בעיקר לילדים בגילאי 10 ומעלה.

כשהיינו ילדים, היינו מחכים מדיי שבוע לקבלת דמי כיס מההורים. אנחנו זוכרים את זה כמעין טקס שבו אמא היתה מפשפשת בארנקה בכל יום שישי, מוציאה מטבע (פאדיחה לספר מה היה סכום המטבע) ומעניקה לנו את המשכורת הראשונה לנו שנקראה גם "דמי כיס".

ובכל דור ודור

בתור ילדים התרגשנו מזה כי זה היה צינור החמצן שלנו לרכוש דברים ללא תלות בבקשה מההורים. זה לימד אותנו לחסוך, זה לימד אותנו לחבר מטבע למטבע עד שמגיעים לסכום שאיתו אפשר לקנות שעון חדש או משחק חדש שציפינו לו זמן רב.

במבט לאחור, חלוקת דמי הכיס הזאת נראית לנו לא נכונה בתוך עולם ההשכלה הפיננסית מכמה סיבות: ראשית, קיבלנו כסף סתם בלי תרומה או ערך שנתנו, זה לימד אותנו שאפשר להסתמך על מתנות שתגענה מגורמים חיצוניים. הסתמכות כזאת עלולה בעתיד "להרדים" אותנו כבוגרים מחונכים פיננסית שמסתמכים על גורמים חיצוניים שישלמו להם מדיי חודש קיצבה/שכר/פנסיה.

שנית, לא היה שום רעיון מסדר מאחורי הכספים האלה – לא הושקעה מחשבה מה ניתן לעשות איתם, האם חיסכון הוא האפיק היחידי? מה לגבי האפשרות להשקיע אותו? ועוד.

הכסף נתן לנו תחושה של בוגרים, תחושה של עצמאות, אבל הוא לא באמת הפך אותנו לבוגרים או עצמאיים. הוא קיבע אותנו כתלותיים.

אנחנו לא כועסים על ההורים, כמובן, ואנחנו לא כועסים על עצמנו שנהגנו בחוסר תבונה פיננסית אי שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת. אנחנו מרשים לעצמנו לבחון את המנהג הזה בראיה של בוגרים משכילים פיננסית.

זה היה פעם. מה אנחנו מציעים היום לעשות עם מנהג דמי הכיס?

כאמור, אנחנו ההורים רוצים לתת לילדים כלים, ידע ופרקטיקה להתנהלות פיננסית נבונה בחייהם. לכן, ניקח את דמי הכיס לאקסטרים.

ההורים והילדים יושבים ביחד באירוע שמוקדש לשיחה פיננסית מרחיבת דעת וההורים מציגים את המתווה הבא – הילדים יקבלו בתחילת השנה סכום גדול חד פעמי של דמי הכיס שיגלם דמי כיס לשנה קדימה. נאמר, לצורך הדוגמא, 100 שח הם דמי הכיס החודשיים, אזי כל ילד יקבל בינואר 1200 שח (שמגלמים 12 חודשי דמי כיס).

הסכום הזה הוא התקציב השנתי של המפעל הפרטי של כל ילד. הילד הוא המנכ"ל של המפעל ועליו להתנהל עם הסכום הזה לפי מספר כללים:

הכסף יחולק לפי שיקול דעתו של המנכל (הילד) לארבע קטגוריות – התפתחות אישית (למידה, השקעה בעצמו), השקעה (כסף שיעבוד כדי לייצר עוד כסף), תרומה (איתור גוף שיקבל תרומה מתוך התקציב של המנכל) וביזבוזים (דברים שהילד רוצה לקנות לעצמו בכסף שלו).

המנכ"ל יציג להורים את החלוקה באחוזים של ה-1200 ש"ח לפי ארבעת הפרמטרים הנ"ל. כמה כסף יקבל כל אחד מארבעת אפיקי חלוקת התקציב.

המנכ"ל יציג להורים מה הוא מתכוון לרכוש להתפתחות אישית, איפה הוא חושב להשקיע את החלק של ההשקעה, למי ולמה הוא רוצה לתרום.

ההורים יידרשו לתת למנכ"ל סיוע, ליווי ועצה באשר לשלוש הבחירות שלו, שכן, לא בטוח בכלל שהילד ידע מה נכון לו לקנות להתפתחות אישית, איפה כדאי להשקיע את החלק של ההשקעה ולמי הכי נכון לתרום.

כל רבעון יפגשו ההורים והמנכ"ל הצעיר לדיון על התקדמות הביצוע של התוכנית מול התכנון.

מה יוצא לנו מזה?

הילדים הופכים לאחראים למפעל שלהם – יש להם תקציב, יש להם צורך בתכנון, יש להם הוצאות "מוכתבות", יש להם חופש בחירה ויוזמה, הם מחלקים את העוגה לפי ההיגיון שלהם, הם חייבים ללמוד תחומים חדשים (אפיקי השקעה, לדוגמא) כדי להחליט איפה למקסם את הכסף שלהם, הם נדרשים להתכונן לישיבות דירקטוריון רבעוניות עם הוריהם.

ההורים הופכים להיות גורמי השפעה ומוקדי ידע שנועדו לעזור לילדים. האמור יחייב את ההורים גם לבצע תהליך למידה וחשיבה על שאילתות שיעלו להם הילדים המנכלים שלהם.

במשפחה עם יותר מילד אחד שיכנס למשחק הזה ניתן לדברן הילדים (או שלא יהיה צורך לדרבן בכלל) לבחון שיתופי פעולה עיסקים. לדוגמא, במשפחה בה שלושה אחים שנמצאים כולם במשחק המנכ"לים, הם יכולים להציג להורים, כל אחד בתורו, את התוכנית הפרטנית ולאחר מכן הם יכולים להיפגש ביחד שלושת האחים ולבחון שיתופי פעולה שיש בהם לקדם את כל השלושה.

הם יכולים לרכוש שלושתם קורס דיגיטלי אחד שיכול להוות העשרה והתפתחות אישית לשלושתם, אולם הם קונים אותו בשליש מחיר, מה שישאיר להם סכומים יותר גדולים למשימות הבאות. אם יהיה להם סכום גדול פי 3 להשקעה אז יתכן שהם ימצאו אפיקי השקעה נוספים, אטרקטיבים יותר.

את התרומה שלהם הם יכולים גם לעשות תמורת התנדבות אקטיבית במהלך השבוע/החודש במקומות שלהם הם רוצים לתרום וכך להשאיר לעצמם עוד כסף פנוי שיכול להגדיל עוד את כספי ההשקעה. גם סעיף ה"בזבוזים" יכול להנות מאיחוד הכוחות הפיננסים וזוג מכנסיים אחד יכול לשמש את כל השלושה…

ההורים שרואים את הילדים עוברים לשלב היזימה והיצירתיות חייבים להכנס למשחק מחדש ולהציע לשותפים עוד הצעות עיסקיות שיכולות לקדם כל אחד בנפרד ואת כל השלושה ביחד. לדוגמא, ההורים מבינים שהילדים רוצים לרכוש קורס למשקיעים בשוק ההון. הקורס עולה 3500 ש"ח שאינם בתוך התקציב של הילדים.

ההורים רוצים לקדם ולתמוך במנכלים-ילדים שלהם אז הם מציעים להם לממן את הקורס בצורה של הלוואה ארוכת טווח (יצריך את הילדים להתנהל תחת החזר הלוואה), או במענק שיוחזר להורים מתוך הרווחים שישגו הילדים ממסחר בשוק ההון.

מה היה לנו פה?

הורים פתוחים מחשבתית, הרוצים לתת לילדים שלהם אפשרויות רבות לחוות התנהלות פיננסית בתוך עולם עיסקי רווי ערכים. ילדים שרוצים באמת להתנסות בחשיבה והתנהלות יזמית-עיסקית והמון גיבוש משפחתי.

כנראה שהצעה זו לא תתאים לכל משפחה, אבל משפחות שיצליחו להכנס למשחק הזה במחויבות הורים וילדים, יצליחו להנחיל לילדים (וגם להורים) חשיבה עיסקית והתנהלות, שתיתן לילדים במיוחד, כלים מצוינים לקראת הפיכתם לבוגרים עצמאיים במאה ה-21.

בפרק הבא נעסוק בילד שהשתחרר מהצבא – איך מקנים לו פרקטיקה של מיליונר.

זוגיות נסמכת: המנכ"ל הקטן צריך שני דירקטורים

המאמר בונה מודל יפה: הילד מנכ"ל, ההורים דירקטוריון. אבל דירקטוריון של שני אנשים עובד רק אם שניהם יודעים מה קורה בחברה. וכשבבית אחד מבני הזוג מנהל את הכסף והשני לא, ישיבת הרבעון הופכת מהר לשיחה של הילד עם הורה אחד, כשהשני נוכח.

אם אתם הזוג הנסמך, זו הזדמנות נדירה. הילד שואל שאלות פשוטות: איפה משקיעים 300 שקל, למה לתרום, מה זה קורס טוב. אלה בדיוק השאלות שמי מכם שפחות מתעסק בכסף יכול לענות עליהן, ולפעמים אפילו טוב יותר, כי הוא לא מסובך בפרטים.

והמשפט שהמאמר אומר על הילדים, "הוא קיבע אותנו כתלותיים", נכון גם למבוגר שמקבל את הכסף מבן הזוג בלי לדעת מאיפה הוא בא. ההצעה של המאמר עובדת גם בגובה העיניים של שניכם.

הצעד הבא שלכם

לפני שמציעים את המודל לילדים, חלקו ביניכם את ארבעת הכובעים: מי מייעץ על ההתפתחות האישית, מי על ההשקעה, מי על התרומה, מי על הבזבוזים. שיהיו לכל אחד מכם שניים. הילד יראה שני מבוגרים שמבינים, לא אחד.