סדרת מאמרים בנושא חינוך פיננסי – פרק שני

חינוך פיננסי – מחברים את הילדים למספרים – פרק שני

 

בפרק הראשון דיברנו על החשיבות של החינוך הפיננסי והחובה של ההורים "לחנך את עצמם" פיננסית לפני שהם מנחיתים על הילדים שלהם סיסמאות שהם בעצמם אינם מבינים אותן ואינם מאמינים בהן.
בפרק זה נתמקד בצורך לחבר את הילדים למספרים של התא המשפחתי.

 

מה קורה ברוב המשפחות, ההורים לא מדברים על כסף מיוזמתם. לא מספרים לילדים כמה הם מרוויחים, לא מספרים לילדים כמה עולה לתחזק את ה"מפעל" (המשפחה היא מפעל לכל דבר דבר ועניין. יש לו הכנסות ויש לו הוצאות. שורת הרווח מסתכמת לרוב בשאיפה "להרוויח יותר ממה שמוציאים").
ההורים שלא דיברו איתם על כסף בבית ובגן ובבית ספר ובצבא ובאוניבריסיטה ובמקום עבודתם, ימשיכו להתנהל במוכר ובידוע ולא ידברו עם הילדים שלהם על כסף ומשמעויותיו.
בפרק הקודם סיכמנו עד כמה חשוב השינוי התודעתי אצל ההורים ועד כמה חשובה הלמידה שלהם ושינוי דפוסי ההתנהלות בכל הקשור לכסף ונגזרותיו. אנו יוצאים מנקודת הנחה שההורים בפרק זה ובפרקים הבאים כבר פועלים אחרת ממה שהורגלו שנים ארוכות.

הערה – נציג כאן תפיסה של שיח הורים-ילדים שהילדים בני 10 ומעלה.

אז עכשיו שמים את המספרים על השולחן – כמה ההורים מרוויחים, מסבירים על הסבר בין ברוטו לנטו, פותחים את תלושי המשכורת. מסבירים על מדרגות מס ההכנסה – למה צריך לשלם מס הכנסה ואיך התשלום עולה ככל שהשכר עולה, מסבירים על ההפרשה לביטוח לאומי – מה זה ביטוח לאומי, מתי הוא משלם לנו, חשיבות המדינה הסוציאלית (תמיכה בחלשים, בזקנים, בנזקקים), מסבירים על חוק בריאות ממלכתי – עוד סוג של מס שאנחנו משלמים כולם כדי להנגיש לכולם מערכת בריאות טובה יותר.
אפשר ואף רצוי להסביר לילדים שקיימים פערים בין שלושת המיסים האלה שאנו משלמים למדינה לבין התגמול שמתקבל מהמדינה – חלוקת כספיי משלמי המיסים בכל מיני אופנים שלאו דווקא מיטיבים עם רוב משלמי המיסים (במילים אחרות – פוליטיקה), הביטוח הלאומי שמהווה "מחסן" מזומנים ענק ונגיש לאוצר שעושה בו לעיתים שימושים כאילו מדובר בעוד סוג של מס לטובת המדינה (ולא לטובת אזרחי המדינה) וחוק בריאות ממלכתי שחוקק ב-1995 ונועד להנגיש לכולם רפואה שווה ואיכותית ובפועל הוא לא עומד ביעדים האלה.
בכלל, היינו מציעים להורים שהילדים שלהם סקרנים בנושאים אלה לשלוח אותם לעשות עבודות מעמיקות יותר על שלושת השותפים האלה בשכר שלנו – מס הכנסה, ביטוח לאומי, וחוק בריאות ממלכתי, שכן, הם לוקחים לפחות 50% מההשתכרות של התא המשפחתי (לפחות שהילדים, וההורים, ידעו מי הם השותפים שלהם ואיך מחולק הכסף שנלקח מהם כל חודש).
ממשיכים עם התלוש – מסבירים על קרן ההשתלמות ועל קופת הגמל ועל כך שמדובר בכלי פיננסי מגלם חיסכון לטווח ארוך ונהנה מריבית ד'ריבית, מסבירים מהי ריבית ד'ריבית ואף מדגימים עם מחשב רלוונטי את המשמעויות הכספיות של ריבית ד'ריבית לאורך השנים. מסבירים לילדים שמהמכשירים האלה ניתן למנף כספים בתנאים מצוינים שיוכלו לשמש את המשפחה להשקעות שיגדילו את ההון המשפחתי.
מראים לילדים עד כמה תלוש המשכורת יכול להיות "מסובך" ולא קריא למי שלא מנסה להבין אותו. "ערפל הקרב" בתלוש המשכורת הוא עוד "טריק" לספר לעצמנו שהכל בסדר ואנחנו מרוויחים "יפה" ואין מה לשבור את הראש להבין מה זה אומר "תוספת הסכם שכר מגזר ציבורי 2011" ו"זקיפת מתנה" ו"שווי רכב" וכו'. הורים שלא יפצחו את התלוש שלהם לעצמם, לא יוכלו להסביר לילדים שלהם מה באמת כתוב שם. הורים כאלה לא עברו באמת שינוי תודעתי-התנהגותי עליו דיברנו בפרק הראשון.

 

אז עכשיו שני ההורים חשפו את התלושים, חיברו למספרים והציגו לילדים את סך ההכנסות החודשיות של המשפחה. כנראה שבשלב הזה אחוז גבוה מאוד מהילדים יופתע לחיוב או לשלילה מגובה ההכנסה של ההורים, אבל זאת בדיוק המטרה, להפוך אותם לשותפים פעילים.
לצד סעיף ההכנסות, יציגו ההורים את אקסל ההוצאות המשפחתי – הכל כולל הכל – שכר דירה/משכנתא, ארנונה, מים, חשמל, גז, תקשורת, סלולר, אוכל, ביטוחים, הוצאות רכב, חומרי ניקיון, שיעורים פרטיים, ביגוד, בילויים, חו"ל, בריאות וכו'.
בשלב הזה הילדים יבינו שני דברים – הראשון, כמה הם בעצמם עולים כל חודש (כנראה שעד להצגה הזאת הם לא באמת היו מודעים ליוקר המחיה בישראל ולסכומים שהוריהם מוציאים כל חודש. השני, איך סכום ההוצאות "מסתדר" עם שורת ההכנסות).
שלושה תרחישים אפשריים יתבררו כעת לילדים:

  1. ההכנסות של משק הבית גבוהות באופן רציף וסיסטמטי מההוצאות.
  2. ההכנסות וההוצאות נמצאות בנקודת איזון (אנחנו קוראים לזה יחס 1:1).
  3. ההכנסות קטנות מההוצאת – משפחה זאת נמצאת בבעיה מתמשכת. 

שלושת התרחישים חייבים להיות משוקפים לילדים עם הסברים ורתימה של הילדים לטיוב המצב הפיננסי של המשפחה.

משפחה עם יחס כמו בסעיף 1 שלה נשאר עודף תקציבי מחייבת לקיים חשיבה על אפיקי השקעה להגדלת ההון המשפחתי. גם כאן אפשר לשלוח את הילדים לחפש וללמוד על אפיקי השקעה שניתן להשקיע בהם. כל ילד יקבל משימה לאתר אפיק השקעה כדוכמת שוק ההון, או אפיק השקעה אלטרנטיבי, ילמד היטב את הנושא ויציג בפורום משפחתי תוכנית עסקית שבה יסביר איך ניתן למקסם את הכספים העודפים להשקעות נוספות.

משפחה עם יחס כמו בסעיפים 2 ו-3 שבה ההוצאות שוות ו/או עולות על ההכנסות חייבת להפוך את הילדים למודעים למצב ולהיות חלק פעיל בשיפור המגמות.
איננו מתכוונים שצריך להפחיד את הילדים שלהורים אין כסף והמקרר עומד להתרוקן, אבל בהחלט הילדים צריכים להבין שתא משפחתי, כמו כל עסק אחר (פרט לממשלות) לא יכול להתנהל לאורך זמן בגירעון. זה מסר שהטמעתו אצל הילדים בגילאים צעירים יהפוך אותם לבוגרים חכמים פיננסית.
בטווח הקצר, בהווה ובעתיד הקרוב הילדים וההורים צריכים לנתח את שורות ההוצאות שלהם ולהתחיל לבחון נחיצות כל הוצאה בבחינת "נכס/נטל".
נסביר בקצרה – "נכס" הוא כל דבר שיש לו פוטנציאל ברור להכניס לנו כסף ו"נטל" הוא כל דבר שנוטל/מוציא מאיתנו כסף. כשההוצאות החודשיות יפוקחו בפריזמת "נכס/נטל" יקרו כמה דברים:

  1. תהיינה הוצאות שיקטנו או יעלמו בכלל.
  2. תהיה אחריות גם של הילדים על ההוצאות שלהם שעד היום הם, כנראה, לא באמת חשבו על המשמעויות שלהן.
  3. יווצר חיסכון משפחתי.
  4. יווצר גיבוש משפחתי לטובת השגת היעדים והמטרות.
  5. הילדים וההורים יצביעו ויציגו כל אחד בנפרד לפחות סעיף הוצאות אחד שבו הם יחוללו שינוי/הפחתה בנטל.
  6. הילדים וההורים יבצעו חשיבה על הדרכים להגדלת רכישת "נכסים".
  7. לאחר המעבר ממינוס משפחתי, או יחס 1:1 בין ההוצאות להכנסות לעודף תקציבי קבוע ויציב, נשלח את הילדים למשימת הלימוד לבחינת אפיקי השקעה להון המשפחתי, כפי שעשינו עם הילדים מהמשפחות עם העודף התקציבי הקבוע (מסעיף 1 לעיל).


נראה טוב מדיי ופשוט מדיי?
האמת, שזה טוב וזה יהיה פשוט רק אם ההורים יגיעו לזה מנקודה של בשלות והבנה שהם בתהליך חינוכי ארוך טווח.
השיחות המשפחתיות על הנושאים האלה צריכות לקרות באופן תדיר ובאופן ספונטני ומתוכנן כאחד. הספונטני צריך לקרות כל הזמן (!) למעשה כל נושא כמעט שעולה לשיחה בבית יכול לקבל זוית של חשיבה פיננסית וחשיבה יזמית.
אם מתחוללת בחוץ מגפת קורונה ומאות אלפי ישראלים מאבדים את מקור פרנסתם, השיח בבית סביב זה חייב להיות שיח מתקפי-יזמי. אחרי האמפטיה והסימפטיה לאלה שנפגעו כלכלית מהנגיף ואולי גם ההורים עצמם נפגעו ממנו ובהכרח כל התא המשפחתי נפגע כלכלית, צריכה להיות חשיבה איך מזהים את ההזדמנויות בתוך ים האיומים, לנתח את פעילות המרוויחים בתקופת המשבר, להבין את המשמעות שבסכנה שבהסתמכות רק על שני מקורות הכנסה לתא המשפחתי (שתי המשכורות לצורך הדוגמא) ולחשוב כל העת על יצירת מקורות הכנסה נוספים, שישפרו את המצב בשיגרה ויתנו חגורת ביטחון פיננסית בחירום.

דוגמא נוספת, אם הילדה המתבגרת רוצה עכשיו לקנות את האייפון החדש ביותר אז השיח צריך לכלול את השלבים הבאים:

  1. דבר ראשון לא להגיד לה "זה יקר, אין לנו כסף לזה". זה המשפט הכי גרוע והכי הורים לא מחונכים פיננסית שיכול לצאת לכם מהפה!
  2. האם היא יודעת כמה הוא עולה? שתעשה חקר שוק כמו שצריך ותביא כמה הצעות מחיר.
  3. מה מטרות השימוש במכשיר? האם זה רק להראות לחברות שיש לה את הדגם החדש ביותר או שמא יש חשיבה נוספת מאחורי הרצון?
  4. מי ישא בעלות התחזוקה והתיקונים? (רמז, כדאי שהיא. זה יגביר לה מאוד את המוטיבציה לשמור על המכשיר).
  5. האם חשבה איך היא יכולה לייצר ערך ולאחריו גם להרוויח כסף מהמכשיר הזה (רמז, אייפון בשנת 2020 הוא רק בטעות משויך למשפחת הטלפונים. הוא בכלל מחשב חיה רעה עם אין סוף אפשרויות להגיע לקהלים ומקומות בכל כדור הארץ. הזמינות והקישוריות הזאת היא כר מצוין לעשות כסף).
  6. מו"מ עם הילדה איך מתחלקים בתשלום על המכשיר – ברור שלא נשלם את כל הסכום. בעיננו לפחות שליש צריך להיות משולם ע"י הילדה. אם יש לה כסף, אז זה קל. אם אין לה כסף, אז פותחים איתה בבניית תוכנית כלכלית שבסופה יהיה בידיה את הסכום הדרוש. אנחנו נשלם את כלל הסכום והיא תחזיר לנו את ההלוואה שנתנו לה (הסכום שהיא התחייבה לשלם).

דוגמאות שכאלה יש בלי סוף. אפשר לקחת כמעט כל סיטואציה בחיים ולנתח אותה פיננסית. זה מחייב הסתכלות רחבה של ההורים על סוגיות שלכאורה אין להן קשר לחינוך פיננסי-יזמי.

חוץ מהסשנים התגובתיים שלנו, ההורים, למתרחש סביבנו ולנגיעה בפאן הפיננסי, חייב גם להיות פורום משפחתי קבוע פעם בשבוע-שבועיים שעוסק בכל הדברים שכתבנו כאן למעלה. זה יכול להיות בארוחה משפחתית, זו יכולה להיות שיגרה של יציאה משפחתית מחוץ לבית, למסעדה לדוגמא, שם החלפת התפאורה והחויה של ארוחה משפחתית במסעדה יצרו גם אקלים נוח יותר, שליו ופתוח להצגת תכנים שכל אחד מבני המשפחה הכין בחודש החולף.
הרעיון הוא שהנושא הפיננסי לא יתאדה לו בשיגרת החיים לאחר פעם או פעמיים שההורים דיברו על תלושי השכר שלהם והתחילו להכניס את הילדים ל"סודות" הפיננסים שלהם. הנושא צריך להיות כל הזמן בחלל הבית ולעבור ממצב של "פיל בסלון" שכולם רואים אבל לא מדברים עליו למצב של "בן בית נוסף" שמלווה כל הזמן את המשפחה.

החיבור של הילדים למספרים, מתן אחריות לכל בני הבית בנושאים של הכנסות והוצאות התא המשפחתי בכללותו והתעסקות מהנה ומאתגרת בנושאים אלה, יביאו את הילדים שלכם במרוצת החודשים והשנים להיות בעלי השכלה פיננסית, שערכה רב יותר מכל תואר אקדמי.

 

בפרק הבא נעסוק בדמי הכיס של הילדים שלנו.
מוזמנים להמשיך לעקוב.

בברכה,

עמית והגר – מחברים אנשים להזדמנויות

הרשמו לקבל עדכונים בנוגע לכנסים הקרובים

הצטרפו לקהילה של עמית והגר

הזמנה לכנס משקיעים