22 בנובמבר 2022
שנת 2022, ובעיקר המחצית השנייה שלה, כנראה תירשם בדפי ההיסטוריה של הכסף וההשקעות כשנה מטלטלת ומטולטלת במיוחד.
יכול להיות שגם החודשים הקרובים ימשיכו את המגמה הנוכחית של אי יציבות ושל התייקרות נרחבת, המורגשת בכל תחומי החיים.
כלומר, יכול להיות שלא רק 2022 תירשם כשנה מאתגרת בתחום הכסף, אלא גם החודשים, או השנה, או אפילו השנים שיבואו אחריה.
אבל בסופו של דבר, ההיסטוריה מלמדת אותנו שמחזורי העסקים – כפי שמעיד עליהם שמם – הם מחזוריים. וזו בדיוק הטענה שלנו: התקופה הזו היא רק דף אחד בספר הגדול של ההיסטוריה, וגם אותו יעביר מי שמדפדף בספר.
ואנחנו לא מתכוונים רק לפרספקטיבה ההיסטורית בת מאות ואלפי השנים, אלא גם לזו הקרובה וה"רלוונטית" יותר, בת 100 השנים האחרונות.
ואם נהיה עוד יותר קונקרטיים ורלוונטיים, נגיד שאחרי עשור של סביבת ריבית כמעט אפסית, ואחרי שממשלות העולם הציפו את השווקים בכסף כדי להתמודד עם משבר הקורונה חסר התקדים, המציאות המשברית הנוכחית לא אמורה להפתיע אף אחד.
כן, המערכות הכלכליות עוברות סוג של תיקון, או נִרמול, עד נקודת השיא הבאה, וכן, כולנו עדים פעילים לנִרמול הזה; כולנו חווים את ירידות השערים הדרמטיות בשוקי ההון, את עליות המחירים המשמעותיות של כלל המוצרים והשירותים במשק, ובהתאמה – גם את העלאת הריביות, שהן מחיר הכסף עצמו.
אז אתם בטח שואלים איפה זה פוגש אותנו? איפה זה פוגש את מודל הרפת שלנו? טוב ששאלתם, נענה בשמחה.
מי שעוקב אחרינו יודע שהמינוף הפיננסי הוא כלי עבודה ראשי שלנו.
המינוף הוא כלי ראשי בהגדלת ההון וביצירת תזרים המזומנים או מה שאנחנו מכנים הדרך להגיע ל"משכורת שלישית" וגם ל״רביעית״ ול״חמישית״; הוא למעשה כלי בסיסי במימוש האסטרטגיה.
אין ספק שהתקופה הנוכחית מאתגרת את השימוש בכלי הזה, מהסיבה הפשוטה שציינו לפני רגע – הכסף יקר יותר. ומינוף הוא הרי קנייה של כסף זול (למשל הלוואה על חשבון קרן השתלמות או פוליסת החיסכון ש"עובדות" בשוק ההון), והשקעה שלו באפיק אחר, אלטרנטיבי לשוק ההון שיניב תשואה גדולה יותר מהריבית ששילמנו על ההלוואה (למשל מיזם נדל"ן בארה"ב).
בימים סוערים אלה, הפער בין תשואת ההשקעה לבין עלות ההלוואה קטן יותר ביחס לעבר, והמשמעות היא רווח קטן יותר וסיכון גדול יותר.
ואז עולה ומתחדדת שאלת הכדאיות: האם זה שווה את כל הבלאגן? האם שווה להסתכן כשהמצב "לא טוב"? בהקשר הזה נענה תשובה קצרה ותשובה ארוכה.
התשובה הקצרה היא (באופן לא מפתיע): לדעתנו, כן. בהחלט שווה.
את התשובה הארוכה נחלק לכמה סעיפים, כדי להקל על העיכול. אז ככה:
- אין דבר כזה "מצב טוב" מוחלט ו"מצב לא טוב" מוחלט. הכלכלה היא מערכת שלא מתקיימים בה תנאים של ודאות ולא ניתן לחזות כיצד היא תתפתח ומתי בדיוק "כדאי להיכנס לשוק", אבל כן כדאי לחתור תמיד ליהנות מפירות הצמיחה שהיא מאפשרת, בכל מצב. משקיעים אמיתיים מבינים את התנועה המחזורית של השוק, בין גאות ושפל, ואת הזדמנויות הרווח הטמונות בכל נקודת זמן. דווקא בעיתות משבר ידוע שניתן לאתר הזדמנויות שנפלטות לשוק שלא היו מגיעות לשם בתקופת ״שגשוג״. זה נכון על מניות של חברות מצוינות שנחתכו בעשרות אחוזים כחלק מהסחף בכל השווקים (ולאו דווקא בגלל מחיר מנופח) וזה נכון גם בנדלן. כשהשוק הופך להיות קשוח והריביות הופכות למעיקות על תזרים מזומנים של עסקאות ממונפות יתר על המידה, אז משקיעים, קרנות וגופים מוסדיים ימהרו לממש בדיסקאונט גבוה משווי השוק האמיתי. אם נדע להיות במקומות הנכונים לאתר עסקאות מסוג זה שנפלטות לשוק נוכל לייצר השקעות שבבוא היום תגלמנה לנו תשואות גבוהות בהרבה מהמקובל בשוק.
- אופטימיות ואורך רוח. באיזושהי נקודה בזמן, או על גבי מחזורי העסקים, המחירים ירדו או יתאזנו, וגם גובה הריבית ירד או יתאזן. כמו שאמרנו, מי שמדפדף בספר ההיסטוריה הגדול יעביר גם את הדף הזה. לאף נגיד בנק מרכזי אין עניין לחנוק את הכלכלה של ארצו לאורך זמן.
- למידה ותבונה. זה תמיד נכון, אבל מהלכי מינוף בעת הזו דורשים הרחבת דעת ושיקול דעת עמוקים יותר, גם בצד ההלוואות (איתור הזול בעידן היקר) וגם בצד ההשקעות (בחירת האלפא שבשחקני האלפא).
בשורה התחתונה, תקופת "יוקר הכסף" בהחלט עשויה לצמצם את התנובה של חלק מהפרות הפיננסיות ברפתות שלנו. אבל שימו לב למילות המפתח: תקופה (חולפת) וחלק (מתיק השקעות מגוון).
אנחנו ממשיכים להשקיע וממשיכים לחפש הזדמנויות, תוך פיזור סיכונים וחתירה להגדלת סיכויים. אנחנו עדיין מאמינים בפוטנציאל המינוף – הכסף הזה עודנו "מונח על הרצפה" ומחכה שנאסוף אותו ונשקיע אותו, על אף שהוא יקר יותר ולמרות הימים הסוערים.
נדרש מאיתנו רק לחדד את החשיבה סביב המהלכים האלה, לבצע התאמות מסוימות בהתנהלות ובעיקר לחשוב לטווח הארוך.
בהצלחה!
