מאמרים

"על נהרות בבל" – שיעורים כלכליים ברוח "האיש העשיר ביותר בבבל" – פרק 2

הספר "האיש העשיר ביותר בבבל" (ג'ורג' קלאסון, 1926) הוא למעשה אסופת משלים בבליים העוסקים בסוגיית העושר וההצלחה הפיננסית של בני האנוש. משלים אלה פורסמו תחילה כחוברות העשרה מטעם בנקים וחברות ביטוח בארה"ב, ולאחר מכן אוגדו לכדי ספר, שזכה לתפוצה רחבה מאוד בעולם (מיליוני עותקים במגוון שפות). 

הייחודיות המשמעותית ביותר של היצירה הזו טמונה בעל-זמניות שלה: היא מתארת תשוקות, תפיסות ודרכי פעולה המאפיינות את המין האנושי – הן בעת העתיקה, הן במאה ה-20 והן במאה ה-21. הסיפורים, שבמרכזם דמויות בנות אלפי שנים מממלכת בבל, מיטיבים לתאר בצורה מעוררת הִשְתאות מצבים הרלוונטיים מאוד גם לימינו-אנו. אז אם "הדרך אל העושר" היא אותה דרך, מבבל העתיקה ועד ישראל של היום, למה שלא נלמד את מאפייניה…? 

אחרי הפרק הראשון בסדרת המאמרים "על נהרות בבל", שעסק בתשוקה לשפע ובהכרה בזכות לחיות בשפע, הפרק השני יעסוק בהתנעת החלק המעשי של תהליך ההתעשרות. זאת, דרך סיפורו של ארקאד, "האיש העשיר ביותר בבבל" (שזוהי גם כותרתו של הפרק השני בספר העל-זמני שלפנינו). 

ארקאד וחברי ילדותו מנהלים שיח על מקורות העושר, שבמסגרתו הוא שוטח בפניהם את העקרונות שהוא פועל לאורם לאורך חייו, אשר הביאו אותו לאיתנותו הכלכלית, לתפיסתו. נביא לפניכם כאן את עיקרי הדברים שעלו בשיח המעניין הזה בין חברי הילדות.

שותפות גורל ("גורל הפכפך הוא אֵלָה מרושעת אשר אינה מעניקה שפע קבוע לאיש") – ארקאד מוחה על טענת חבריו, לפיה גורלו שפר עליו. בראייתם, הם כולם יצאו מאותה נקודת יציאה – אותו בית גידול, אותה סביבה, אותה התנהלות ואותם הישגים – אולם "הגורל ההפכפך" הביא אותו למקום של הצלחה, בעוד שהם, "הראויים במידה שווה", לא זכו לכל הטוב הזה. 

לשיטתו של ארקאד, הגורל הוא לא יוצר העושר, אלא יצרן של סוגי עשירים "שליליים": בזבזנים-גחמנים מצד אחד, וקמצנים-פחדנים מצד אחר. אלה הם אנשים שהשיגו הון אבל לא נקטו מהלכים כדי להגדיל אותו ולא נהנו ממנו.

בנחישות ובהתמדה ("העושר גדל היכן שאנשים משקיעים אנרגיה") – אז מה כן? תכנון ומשימתיות. כמו שאנחנו תמיד אומרים (וכפי שלמדנו מדעתם של הגדולים, כאן ובסיפורים רבים אחרים), תוכנית עבודה הכוללת יעדים ברורים היא הבסיס לקידום התהליך. גם ארקאד מדבר על האלמנט הזה בפועלו, תוך שהוא מדגיש את תשומת הלב שהוא מקדיש למעשיוּת המשימות (כלומר אמונה או הכרה ביכולתו לעמוד בהן). 

לדבריו ומניסיונו, העושר מתרחש כאשר אדם מקיים את השילוב שבין: תשוקה לממון, התמדה במאמץ להשיגו וניצול הזדמנויות שנקרות בדרכו ("ההזדמנות היא אֵלָה יהירה שאינה מבזבזת זמן על אלו שאינם מוכנים").

מהו העושר? ("העושר צומח בדרכים קסומות") – ארקאד מתייחס אל העושר כאל עוצמה. אנחנו רגילים להתייחס למונח הזה, "עוצמה", ככזה הרלוונטי בעיקר למדינות או לגופים גדולים, במובנים של כוח צבאי או כוח כלכלי רב. וזה נכון, כסף מאפשר כוח גדול, אולם ניתן (וכדאי) גם להתייחס אליו במובן של העצמה אישית, כמעט רוחנית ופשוטה. כך, ארקאד מדבר על ההבנה שלו, עוד בצעירותו, לפיה העושר, שמאפשר רכישה של מוצרים ושירותים שונים ומענגים, הוא גם ה"מעצים את האושר והשמחה".  

ללמוד להתעשר ("הבנתי שאם ברצוני להשיג את מבוקשי, עלי להשקיע את הזמן הנדרש ועלי ללמוד") – זמן הוא המשאב החשוב ביותר שעומד לרשותנו, הוא גם היחיד שיש לכולנו בשפע והיחיד שמתכלה באמת. לפי ארקאד, אם אנחנו רוצים להתעשר, אנחנו חייבים להבין שעלינו להשקיע את זמננו בלמידה. ניצול זמן לעבודה קשה – שמייצרת ידע וערך שבתורם מייצרים עושר שמשרת אותנו (בשונה ממכירת הזמן שלנו למנגנון שמייצר הון עבור גורם אחר) – הוא הדרך להתעשרות. 

בהקשר הזה, לדעתנו, וכפי שעולה גם  מסיפוריו של האיש העשיר בבבל, כל אמצעי הלמידה כשרים, אבל למידה ממומחים ובעלי ניסיון היא האפיק היעיל ביותר ("מוטב להאזין לעצות בעלות ערך"). 

זרע ההתעשרות ("בדומה לעץ, עושר צומח מזרע קטן") – הסוד הכמוס של אנשים עשירים, כפי שלמד ארקאד בצעירותו ומנסה ללמד אחרים, הוא הציווי "שלם לעצמך!". אנחנו רגילים לשלם עבור שירותים שנותנים לנו אחרים, אנחנו רגילים "להיות עבדים" לאספקה של צרכים שונים, אבל אנחנו לא עוצרים לרגע לחשוב מה היה קורה אם היינו משאירים ברשותנו נתח מסוים מהרווחים שלנו. אותו נתח מגלם בתוכו לא רק חיסכון, אלא גם עיקרון התעשרות נוסף וחשוב מאין כמוהו: הכסף יכול לעבוד בשבילנו; הכסף יכול לגדול ולצמוח.

באופן קונקרטי יותר, ארקאד מספר לחבריו על שיעור שקיבל מאיש עשיר אחר (כמו שאמרנו, למידה מבעלי ניסיון היא היעילה ביותר…), לפיו עליו להשאיר ברשותו – או לשלם לעצמו – עשירית מכל סכום שירוויח. התשלום הזה, מטבע הנחושת הזה, הוא הזרע שינביט את "עץ השפע": ככל שנקדים לטמון אותו באדמה (כוחה של השקעה לאורך זמן) וככל שנתמיד בהזנתו במטבעות נוספים (כוחם של הרְגל וצמצום הבזבוז), כן ייטב לנו. במילים אחרות: החיסכון מאפשר השקעה שמייצרת עושר.

על נדיבות ונדבנות ("הוא העניק להם מחוכמתו ללא הגבלה") – ההתעשרות מביאה איתה הזדמנות נוספת, בעלת נופך אנושי-חברתי. כך, ארקאד, מעבר לעושרו הרב, מתואר כליברל וכנדבן גדול, שמשתף את עושרו – במונחי ידע ובמונחי כסף כאחד – עם כל מי שמעוניין בו וזקוק לו. ההתנהלות הנדיבה הזו המאפיינת אותו הופכת אותו לאדם עשיר יותר ויותר… 

איך זה ייתכן? אנחנו ממליצים להניח מעת לעת את הציניות והחשדנות הטבועות בנו, ולהכיר בכך שיש ממש בקלישאות של "להיות בצד הנותן" ושל "יצר לב האדם טוב מנעוריו". לַעולם ולְבעלי הניסיון בעולם הזה יש הרבה מה לתת, ובאורח פלא, נראה שהנתינה היא לא משחק סכום אפס. יש מספיק לכולם… 

אז מה למדנו כאן? ארקאד לימד אותנו את שלושת כללי הממון: השגת הממון (צריכה מופחתת / תשלום לעצמנו), הגנה עליו (תוך היוועצות עם בעלי הניסיון) ושימוש נכון בו (השקעה, שבמסגרתה הכסף עובד עבורנו). כל זאת, תוך שהוא ממליץ לנהוג בנדיבות, ליהנות מהחיים ("אל תנסו לחסוך יותר מידי") ולשמור על חדוות עשייה במסגרת תהליך ההתעשרות. לשיטתו, שמחת החיים שתיווצר כתוצאה מחיסכון (שנשקוד על טיפוחו) תייצר בקרבנו כוחות להמשיך ולהרוויח, להמשיך ולייצר ממון נוסף, ומכאן תלך ותגדל גם המוטיבציה להתמיד במעשינו המצמיחים. והנה לכם מעגל יצירה, או מעגל של שפע, שהולך ומתרחב…