מאמרים

למי באמת שייך הבית של יעל? שיעורים כלכליים מתוך ספרות ילדים

"שיעורים כלכליים מתוך ספרות ילדים" היא סדרת מאמרים המציעים עוד נדבך בקריאה של סיפורי ילדים מוכרים ואהובים – קריאה מזווית כלכלית-פיננסית, כחלק מחינוך פיננסי שעל אף חשיבותו הרבה, לדעתנו עדיין אינו זוכה למשקל המגיע לו.

"הבית של יעל" (1977), סיפור הילדים הפופולרי שחיברה מרים רוֹת, מתאר את היצירתיות המאפיינת ילדים ועוסק באומץ ובהתנסות שלהם בבחירות ראשונות. נושא הסיפור הוא בית – החיפוש אחרי "המקום שלנו" בעולם, העיצוב שלו, המאפיינים שלו, תחושת הביטחון שהוא מספק לנו.

גיבורת הסיפור, הילדה יעל, תרה אחרי בית-משחק כזה בסביבתה הטבעית, בביתה האמיתי. היא מוצאת חפצים ומרחבים מתאימים, מבחינתה (סל הכביסה של אמא, שולחן מכוסה מפה, ארגז עץ בחצר), ונתקלת באתגרים שהסביבה מציבה לה בבואה להתמקם בבית זה.

כהרגלנו, נציע כאן דרך נוספת ושונה לקרוא ולהבין את המסופר לנו. כך, ניתן להתייחס לסל הכביסה של אמא כאל המטען החינוכי שהטעינו אותנו הורינו, המוסכמות שגדלנו עליהן כולנו, צורת החיים (והמגורים) המקובלת. הסל הזה, המוכר והנהדר, מסתמן כצר מלהכיל את הרצונות, השאיפות והצרכים של החיים בעידן הנוכחי: טוב יותר, נוח יותר, גדול יותר, או בפשטות – יותר ("הַבַּיִת נֶחְמָד… אַךְ הוּא צַר, אֵין בּוֹ מָקוֹם לְשׁוּם דָּבָר!…").

יעל ממשיכה בחיפושיה היצירתיים אחרי בית משלה. המפגש הבא שלה הוא עם שולחן המכוסה במפה – פרטי, נוח ושקט. עד ש… אמא מקפלת את המפה ולמעשה מפרקת את קירות הבית…  גם את הסצנה הזו ניתן לפרש כניסיון התאמה לעולם החדש שפוגש התערבות של התפיסות הישנות (בעלות היגיון משלהן שמתאים למציאות קצת אחרת).

מִפְּנים הבית (האמיתי) יעל מרחיבה את מסע החיפוש שלה ועוברת לחצר. שם היא מוצאת את בית חלומותיה – ארגז עץ סגור ומוגן, סביבה שקטה ונעימה וציוץ ציפורים ברקע נוסך בה שלווה. היא מרגישה שהפעם באמת השיגה את המטרה. ואז מגיע הטרקטור, שאליו רתומה עגלה הנושאת ארגזים רבים – זהו הבנק! הבנק, כידוע לנו, הוא בעצם בעליהם האמיתי של (חלק גדול מ)הבתים שנרכשו בארץ למטרת מגורים, כגורם שמימן את (חלק משמעותי מ)הרכישות, באמצעות הלוואות.

לאחר שהטרקטור מעמיס את הארגז שבו שכנה יעל על העגלה הנגררת, יעל מבינה ומפנימה – במהלך המסע הכפוי – שהבית, בית חלומותיה, אינו שייך לה באמת. אמהּ, כמו שעושה כל אמא, חיפשה אותה ומצאה אותה בסופו של דבר במחסן הארגזים. יעל מספרת לה על הטלטלות שחוותה בתוך הארגז-בית – אלה יכולות לשקף את התלאות של בעלי הבתים (שמשמשים אותם למגורים) – תשלומי משכנתא, עלויות תחזוקה, סכסוכי שכנים…

סוף בסיפור ילדים הוא סוף טוב, וטוב שכך. מספרים לנו שמובילי הארגזים נענו לבקשתה של יעל והעניקו לה את הארגז במתנה. המציאות, כידוע, היא לא סיפור ילדים, והבנק לא מעניק בתים במתנה… עם זאת, הלוואות הדיור שהבנק מאפשר לנו ליטול הן כלי שכדאי לנו לבחון כדי להתמנף להפוך את הבית שלנו לנכס מניב.